עיכול מזון בקרב עופות – בעיה מורכבת

G.D. Butcher, A.H. Nilipour, R.D.Miles – UNIVERSITY OF  FLORIDA

נושא "עיכול המזון", או ליתר דיוק, המעבר של מזון לא מעוכל בצואת העופות, ממשיך להיות מדווח מאינטגרציות שונות על בסיס ספורדי . שכיחות המקרים וחומרתם נמוכות בהרבה בהווה מאלו שהיו ב-1996, כאשר היו דיווחים גלובליים של תסמונת זו בעקבות יבולי תבואה גרועים בשנים עוקבות. באותה עת, בצואת העופות נמצא יותר מזון שלא נעכל, כפי שאפשר היה לראות לפי חלקיקי תירס גדולים, עודף לחות וצבע ירוק טיפוסי יחד עם ריר כתום, ותצורה לא טובה של הצואה.

לעופות שנפגעו היתה פיגמנטציה לא טובה, המזון לא נעכל היטב, ומשקל גופם היה ירוד, והלהקה לא היתה אחידה. בנתיחת הפגרים הנגועים, נמצאו פצעים רבים בקיבה  ובזפק. פצעים נמצאו גם במעי הדק. מעניין לציין כי בארצות כמו גיאנה, היכן שניתנו דגנים חלופיים, כגון אורז, התסמונת הזאת לא היתה קיימת.

למרות המחקרים האינטנסיביים שנערכו ב-1996בעקבות הבעיה העולמית של מעבר מזון בעופות, לא הצליחו החוקרים לזהות רעלן ספציפי בדגנים, שאחראי לתסמונת זו. הדעה הרווחת היתה כי המחלה קשורה לרעלן לא מזוהה, ו/או שתכולתם התזונתית של הגרעינים  היתה דלה כתוצאה מאיכותם. חומרת הבעיה ותופעותיה הקליניות היו שונות בין אינטגרציות , בהתאם לנוהלי הטיפול, לנוכחות מחלות אחרות ולמשלוחי תבואה ספציפיים.

על-פי דיווחים עדכניים, קיימות בעיות בעיכול מזון בחוות בודדות, או במקרים מסוימים, באינטגרציות שלמות . המחלה אינה מאובחנת כבעיה גלובלית כמו בעבר. מנהלי חוות של עופות נוטים להאשים מייד את איכות המזון, על בסיס ניסיון העבר. אך נראה כי חוסר העקביות בבעיה בין החוות מצביע על גורמים אחרים שיש לקחת אותם בחשבון.

להלן סיכום גורמים שיש לשקול אותם כאשר מבחינים בבעיה של מזון לא מעוכל אצל העופות. הסיכום הזה אינו מלא, מאחר שמחקרים חדשים ממשיכים לגלות סיבות נוספות למחלה, אשר יתווספו לרשימה. במאמר זה, תסמונת עיכול מזון בעופות תוגדר כ"מעבר חומרים מזינים בצואה בעקבות עיכול ו/או ספיגה לא מתאימים במעיים". יש לשים לב לכך שהגורם לתסמונת זו עלול להיות חוסר היכולת של העוף לעכל או לספוג את המזון, או שניהם יחד. כאשר חוקרים את הסיבה או הסיבות לכך, צריך להיות מובן, שהמעבר של חומרים מזינים לא מעוכלים בצואה יכול לנבוע מגורם יחיד או ממכלול של גורמים.

הרבה מחלות מדבקות ותזונתיות גורמות לפצעים ראשוניים במעיים. לדוגמה, שפעת העופות, מחלת נויקאסל, חוסר ויטמין A, ו-histomoniasis (מחלה שמועברת ע"י טפיל), עלולים כולם לגרום לשינויים אלה. שפעת העופות וניוקאסל גורמים לדלקת מעיים (enteritis) עם דימום מקומי ונמק.

Histomoniasis קשור לרוב  לפצעים חמורים במעי העוור . חוסר בוויטמין A גורם לפצעים בזפק ובוושט. צריך לדעת כי רוב המחלות המדבקות גורמות, לפחות באופן חולף, לשלשולים או למעבר צואה המכילה עודף לחות.

בשלבים הראשונים של רוב המחלות המדבקות, כגון ברונכיט מדבק, דלקת איבר הקול והקנה, וכדומה, יופיעו שלשולים אצל העופות, למרות שאין נוכחות של פצעים גדולים במעיים עם מחלות אלה.

ברור, כי המחלות שתוארו לעיל, שונות לגמרי מתסמונת מעבר מזון בצואה, וכוללות שלשולים כחלק מביטויים הקליני. המידע הנ"ל הוצג כדי להראות שעיכול מזון הינו מושג כללי ואינו קשור לתסמונת של מחלה ספציפית, אלא מופיע בהרבה מחלות. עיכול מזון לא תקין נגרם מבעיות בספיגת חומרים מזינים, ולמרות שהגורמים רבים, הביטוי הקליני אצל עופות הוא מעבר מזון לא מעוכל במערכת העיכול.

 

גורמים של תסמונת עיכול מזון

עקת חום

כאשר עופות סובלים מעקת חום, הם צורכים יותר מים במאמץ להתקרר. הרבה מים יופרשו בצואה, דבר שגורם לצואה רטובה ולצורה לא טובה. אחרי עקת חום, ניתן לזהות שינויים פיזיים בציפוי הפנימי של המעיים, תוך 48 שעות ועד למשך שלושה ימים לפחות. השינויים כוללים ירידה באורך ובשטח הפנים של הסיס (villus).

צריכת מלח במזון

כאשר מגדילים את צריכת המלח, העופות צורכים יותר מים, על-מנת להיפטר מהמלח. כתוצאה מכך, העופות מפרישים את רוב עודפי המים דרך הצואה, דבר שגורם לצואה רטובה ולצורה לא טובה. עודף מלח במזון יכול להיות כתוצאה מטעות בערבוב המזון, כשלא שמים לב לרמות המלח ברכיבים מסוימים, כמו, למשל, בקמח דגים, כאשר מרכיבים את תערובת המזון, או ברמות המלח במי השתיה. יש צורך להבין שאם מי השתיה מעט מלוחים, יש לקחת זאת בחשבון בהרכבת תערובת המזון. ייתכן כי בעונות חמות, יצרנים ירצו לעודד צריכת מים בעופות, על-ידי הגדלת רמות המלח במזון.

Coccidiosis

נזק לציפוי הפנימי של המעיים מקוקסידיאוסיס קליני ותת-קליני יכול לגרום למעבר מזון לא מעוכל בצואה, במיוחד בעופות צעירים יותר. מעבר מזון לא מעוכל בדרך כלל מיוחס ל . acervulina ו-E. maxima. מומלצת תוכנית לניטור קוקסידיאוסיס, ביחד עם תוכנית טובה לבקרת הקוקסידיוסטט על-מנת לוודא שהמחלה לא תגרום לנזק בציפוי הפנימי של המעיים, אשר ישפיע על יכולתו של העוף לספוג חומרי הזנה.

כרצים (Ascarid) ותולעי סרט (Cestode)

טפילי מעיים עלולים לגרות את המעיים ולגרום למעבר מזון לא מעוכל בצואה. הידבקות קלה של כרצים מספיקה על-מנת לגרום לגירוי וליציאות של מזון, בעוד שעם תולעי סרט ההידבקות תהיה חמורה משמעותית לפני שרואים הפסדים.

מחלות ויראליות

ישנם מספר וירוסים הקשורים לעיכול מזון לקוי  בקרב העופות. אלה כוללים reovirus, calicivirus, adenovirus (הגורם לבעיות נשימה), parvovirus, enterovirus, coronovirus, togavirus ואחרים. באופן היסטורי, ה-reovirus נחשב כגורם הווירלי העיקרי בבעיות עיכול המזון או "תסמונת אי-הספיגה". אך, כיום כבר ברור כי וירוס זה אינו בעל תפקיד משמעותי בעיכול המזון בקרב העופות. מספר חוקרים הגדירו את הווירוס הזה כ"ווירוס שמחפש מחלה", מאחר ש"האשימו" אותו, שלא בצדק, בהרבה תסמונות של עופות. ההידבקות ב-reovirus אחראית לדלקת פרקים ויראלית, ומומלץ לחסן את העופות כנגד מחלה זאת.

מחלות חיידקיות

דלקת מעיים חיידקית (bacterial enteritis) מופיעה עפ"ר כמחלה משנית לזיהומים ויראליים או קוקסידיים (coccidial). המניעה הטובה ביותר היא על-ידי שימוש יעיל בזרזי גדילה, עם בקרת זיהומים קוקסידיים, הגנה על שלמות המערכת החיסונית ובאמצעות נוהלי biosecurity וסניטציה מקיפים. מערכת העיכול מכילה אוכלוסיה גדולה של בקטריות שנחוצה לתפקודה הסדיר. חוסר איזון בפלורה יכול לגרום לתחלואות.

בשנים האחרונות נפוץ יותר זיהום בקטריאלי במעיים שנקרא דלקת מעיים נמקית (necrotic Enteritis) אשר נגרמת ע"י C. perfringens. החיידק הזה נפוץ בסביבה ונחשב כחלק מהפלורה במעיים של העופות. אך המחלה, הקשורה לחיידק זה, מתרחשת לעתים קרובות יותר בשנים האחרונות. מוכרים מספר גורמים שמגבירים את הרגישות למחלה זו בשנים האחרונות, והם כוללים: 1) נזק למערכת העיכול  שנובע מקוקסידיאוסיס, 2) חשיפה לרמות גבוהות של אורגניזמים בתוך הלול, 3) שינויי תזונה, הגורמים לשינויי  pH וצמיגות, 4) משטר תזונה בעל ערך אנרגטי גבוה, 5) תוכניות תזונה מוגבלות, 6) איכלוס או צפיפות יתר, 7) רוויית מצע הגידול או טיפול ירוד במצע, 8) שינויים בצורת המזון (קמח לכופתיות ) בזמן הגדילה, ו-9) הזנה של חלבונים  מסויימים מהחי.

להלן תסריט להתפתחות דלקת מעיים נמקית: הידבקות ב E. acervulina גורמת נזק לציפוי הפנימי של מערכת העיכול . הנזק גורם להקטנת המעבר במעיים למזון שנאכל. מצב זה מאפשר צמיחת C. perfringens כתוצאה מהירידה ב"יכולת השטיפה" הטבעית של תכולת המעיים. ואז מתפתחת דלקת מעיים נמקית.

הגידול המשמעותי במקרי דלקת מעיים נמקית מהווה מקור לדאגה למגדלים רבים. באיזורים מסוימים, נמצא כי הרמה הבקטריאלית בקרקע גבוהה מאוד (גדול מ-600,000 נבגים לגרם של קרקע), כאשר התנאים אידיאליים, כמו לחות, pH, וכו'. הטיפול במקומות כאלה צריך לכלול ניקוי מקיף של הלול ופיזור מלח בשיעור של 60 ליברות ל-1000 רגל מרובעים. כעבור 2-3 ימים המלח נמס אל תוך הקרקע ואז מפזרים את המצע (הקש). רמות גבוהות של מלח יוצרות סביבה עוינת לחיידקים ומספרם יקטן באופן משמעותי. ייתכן שיהיה צורך לחזור על הטיפול הזה.

 

Mycotoxins

זוהו מעל 200 סוגי mycotoxin הקשורים למזון. דוגמאות נפוצות כוללות Ochratoxin A, אשר גורם למעיים להיות פגיעים יותר ומוריד את חוזק הקריעה בהם. Aflatoxin גורם לנזק בכבד, לסתימה של צינורות המרה ולהורדת רמת מיץ מרה במעי התחתון. דבר זה יכול לגרום לספיגה לא טובה של שומנים.

ל Trichothecene (T-2) מתייחסים כגורם לפצעים בחלל הפה, בקיבה , בזפק ובמעיים. ה- mycotoxin מאוד חריף ועלול לגרום לצריבות כימיות בכל מקום שבא במגע.

מקורות ההזדהמות ב mycotoxin כוללים שימוש בגרעינים מעופשים, במיכלי מזון מלוכלכים, ובציוד מזוהם להעברת המזון. חשוב מאוד למנוע צמיחת עובש במזון, ע"י קניית דגנים איכותיים ואחסונם בתנאים נאותים. ניתן גם להוסיף מונעי צמיחה לגרעינים, על-מנת למנוע צמיחת עובש. אבל, כאשר לגרעינים יש רמות גבוהות של מיקוטוקסינים, יש צורך להוסיף חומרים קושרים ולערבב אותם עם גרעינים איכותיים יותר, על-מנת להפחית את ההשפעות השליליות.

 

טאנינים (Tannins)

הרמות הרעילות של טאנינים במזון עלולות לגרום לבצקת בוושט ובקיבה, לכיבים מדממים, לנמק ולהסרת הציפוי הרירי, להפרשת יתר של חומר רירי, ולעיבוי דופן הזפק. הנזק גורם למעבר מזון. חומצה טאנינית נמצאת בציפויים של הגרעינים, ובמיוחד בסוגים מסוימים של סורגום. נוכחות של טאנין בגרעינים מועילה למגדלי תבואות בכך, שברמות גבוהות יותר עופות הבר צורכים פחות מדגנים אלה כאשר הם נמצאים בשדות. כמובן שהטאנין ישפיע גם על רמת טעימות המזון, וכתוצאה מכך העופות יימנעו מלאכול מזון זה כאשר הרמות גבוהות.

 

אמינים ביוגניים (Biogenic Amines)

תרכובות אלה קיימות ברמות נמוכות בקרב בעלי חיים, צמחים ומיקרואורגניזמים. רמות גבוהות יותר הן רעילות. אמינים ביוגניים גורמים לבעיות רבות יותר בעונות החמות, כאשר  ישנה הגברה של תהליך הפירוק הבקטריאלי של חומצות אמינו חופשיות , חלבונים ושל תוצרי לוואי מהחי.

פצעים הקשורים לרמות רעילות המזון של אמינים ביוגניים, כוללים: הגדלת איבר העיכול, שחיקת הזפק, השלת רקמת השכבה החיצונית של הקרומים הריריים במעיים, עליה לא טובה במשקל ובנצילות מזון, תגובות חיסוניות מוגבלות, ושלשולים. העופות שנפגעו סובלים מפיגמנטציה לא טובה, משקל גוף ונצילות מזון נמוכה .

 

טבלה 1

Gizzerozine

רעלן זה נוצר עקב  עיבוד-יתר של קמח הדגים. השפעתו דומה זו של היסטאמין, בכך שהוא גורם לייצור יתר של חומצה הידרו-כלורית בproventriculus   וכך גורם לשחיקת הזפק. ניתן למנוע הרעלה זו ע"י שימוש בקמח דגים איכותי המעובד בצורה נכונה.

 

שומנים מחומצנים

הזנת עופות בשומנים מחומצנים הינה גורם נפוץ של קשיים במעבר מזון, במיוחד באקלים חם יותר, כאשר השומנים מתחמצנים מהר, אם הם לא מאוחסנים כראוי. פצעים כוללים דלקות ב  proventriculus, שחיקת הזפק ודלקות מעיים. התהליך מתרחש כאשר יש התחמצנות של מרכיב השומן במזון ובתרכובות מסיסות בשומן. דוגמאות כוללות רדיקל חופשי של חמצן (superoxide) (O_2), מי-חמצן (H₂O₂) ורדיקל ההידרוקסיל (HO^-). תרכובות אלה גורמות תגובה חיסונית מוחלשת , גדילה לא טובה, נצילות מזון נמוכה , פיגמנטציה לא טובה, ושחיקת הזפק.

 

איכות המים

גוף העוף מורכב מ-60% מים, ולכן יש חשיבות רבה לכך שהעופות ישתנו מספיק מים, בהתאם לדרישות הגוף. בהרבה להקות, הבטחת איכות המים אינה בסדר הקדימויות של החברה, וצריכת מים באיכות ירודה גורמת לגירוי מערכת העיכול  ולספיגת חומרי הזנה לא יעילה. על-מנת להפחית את ההשפעות של זיהום בקטריאלי, חיוני להוסיף כלור למים, כך שהם יכילו 1-3 ח"מ כלור חופשי ברמה של צריכת העופות. מומלץ מאוד להשתמש במתקני שתיה סגורים. אם משתמשים במתקני שתיה בצורת פעמון, חובה לנקות ולחטא אותם באופן סדיר. מתקני השתיה הישנים יותר, דמויי שוקת, פחות מומלצים מאחר שהמים נשפכים לעתים קרובות ומזדהמים בקלות.

 

איכות המצע

החומר הראשון שאפרוחים בני יומם עלולים לאכול הינו הרפד , עוד לפני שהם מגלים את המזון ואת המים. לכן, חשוב מאוד לוודא כי המצע באיכות טובה, ללא חומרים זרים, וטרי. אם לא ניתן להשיג מצע איכותי עבור להקה חדשה, צריך, לכל הפחות, לספק מצע איכותי באיזור הדגירה, במשך השבוע הראשון. אכילת מצע מזוהם עלול לגרות את הציפוי הפנימי של המעיים בקרב אפרוחים צעירים, ולגרום לספיגת מזון לא טובה.

 

סיכום

זיהוי הגורם או הגורמים הספציפיים למעבר מזון בלהקה עלול להיות קשה, מאחר שיש לשקול מספר רב של גורמים מורכבים. במקרים מסוימים, מספר גורמים פועלים ביחד המשפיעים על הגבלת יכולת העוף לעכל ו/או לספוג מזון, וכתוצאה מכך בצואה יש מזון לא מעוכל. חקירת הגורם/גורמים מצריך בדיקה נרחבת של העופות הנגועים, בדיקה לנוכחות טפילי מעיים, תרבית חיידקים, בידוד וירוסים, היסטופתלוגיה ובדיקה טוקסיקולוגית. יכולות אבחון אלה לא תמיד זמינות, לכן, זיהוי גורם הבעיה מבוסס, לעתים קרובות, על תצפיות סובייקטיביות יותר. ברור כי ממשק ניהול יכול להוות גורם מכריע במניעת בעיה זו. מעבר המזון משפיע באופן ישיר על הפרמטרים החשובים ביותר מבחינת הביצועים הכלכליים, המרת מזון ומשקל גוף. כאשר מבחינים בבעיית מעבר מזון בלולים, הערכת ממשק הניהול עשויה להיות הדרך היעילה ביותר על-מנת לפתור את הבעיה.

מעבר מזון בקרב העופות ימשיך מדי פעם להוות בעיה בקרב הלהקות, ולכן חשוב לשמור על ראש פתוח כאשר בוחנים את הבעיה, מאחר שצריך לקחת בחשבון מספר רב של גורמים.