כיצד נבדלים שמרים חיים (Biosaf) מסודה לשתייה (סודיום ביקרבונט) בייצוב pH הכרס בפרות גבוהות תנובה ?
תקציר מתורגם מ- J. Dairy Sci. 2008. 91:3528-3535.
מטרת המחקר הייתה להעריך את יכולתם של 2 תוספי מזון – סודיום ביקרבונט ושמרים חיים להביא לאופטימום את pH הכרס בפרות חולבות ולקבוע את דרך פעולתם של שני תוספים אלה.שלוש פרות בתחילת התחלובה עם קנולה לכרס
השתתפו בניסוי ברבוע לטיני 3 X 3 . הפרות הוזנו בבליל מתאים שהוגדר כמנת ביקורת בשיעור של 28 ק"ג.ח"י\פרה\יום.
למנת הביקורת הוספו 150 גרם\ראש\יום סודיום ביקרבונט או 5 גרם\ראש\יום Biosaf לתקופת ניסיון של 21 יום (14 יום הסתגלות, 4 ימים עוקבים לנ"ל של לקיחת דגימות מהכרס לצורך מדידות שונות ו-3 ימים מעבר למנה הבאה).
pH ופוטנציאל חמצון חיזור (Eh) נמדדו כל שעה מ- 1 שעה לפני האבסה ועד 8 שעות לאחריה, מיץ כרס נלקח בזמן 0, 2,4,6, ו-8 שעות לאחר האבסה. נמדדו חש"נ וחומצה לקטית.
כמו כן נמדד כלל חומר אורגני נעכל לכאורה. pH נוזל הכרס השתנה בין 6.53 בעת האבסה ל- 5.57 , 5 שעות לאחר האבסה. הממוצע לקבוצת הפרות שהואבסו עם סודיום ביקרבונט (6.21) וה-biosaf (6.14) היה באופן מובהק גבוה מקבוצת הביקורת (5.94) דבר המלמד כי לשני התוספים אפקט של ייצוב ה- pH.
פוטנציאל החמצון חיזור (Eh) נע בין 88- mV (מקרו וולט) שעה לפני האבסה ל- 165- mV שעה לאחר האבסה.
ממוצע פוטנציאל חמצון חיזור (Eh) 149- mV והמעריך של קלארק 7.31 rH היה נמוך משמעותית מזה שבמנת סודיום ביקרבונט 137- mV ו- 7.85 rH בהתאמה ומקבוצת הביקורת 115- mV ו- 8.05 rH נתון זה מלמד כי לשמרים חיים אפקט חזק של חיזור בסביבה בה הם מצויים.
כלל החש"נ היו בכמות גדולה בפרות שהואבסו בסודיום ביקרבונט (95.3 mM) וב- Biosaf (99.4 mM) לעומת מנת ביקורת
(85.3 mM ). ריכוז אצטט היה גדול יותר בסודיום ביקרבונט (60.8 mM) וב- Biosaf (59.1 mM) לעומת מנת ביקורת
(53.2 mM ). ריכוז ח' פרופיונית היה גדול יותר ב- Biosaf (25.8 mM) לעומת בסודיום ביקרבונט (20.0 mM)
ולעומת מנת ביקורת (18.0 mM ).
ח' בוטירית נשארה בריכוז קבוע בכל המנות. ממוצע סה"כ ריכוז ח' לאקטית במנות היה 16.5, 12.2,ו- 5.4 mM
במנות בקורת, סודיום ביקרבונט ו- Biosaf בהתאמה, 67% פחות בין השמרים לביקורת.
כלל חומר אורגני נעכל לכאורה היה גבוה יותר בקבוצת השמרים (66.6%) לעומת סודיום ביקרבונט (61.7%) וביקורת (62.2%).
נעכלות NDF גם הוא היה גבוהה במנת השמרים (41.6%) לעומת מנת סודיום ביקרבונט (34.3%) הביקורת (29.6%),
כמו כן נעכלות ADF היה גבוה במנת השמרים (32.3%), בינוני במנת סודיום ביקרבונט (24.4%)
ונמוך במנת הביקורת (18.1%).
גרימת פוטנציאל חמצון-חיזור (Eh) ומדד המעריך של קלארק (rH) נמוכים ע"י שמרים חיים מונע
הצטברות של חומצה לקטית בכרס ומאפשר נעכלות טובה יותר של הסיבים, בעוד שנראה כי סודיום ביקרבונט
פועל כבופר אקסוגני.
טבלה מסכמת של נתוני המחקר
|
|
ביקורת |
סודיום ביקרבונט |
Biosaf |
|
|
|
|
|
|
pH ממוצע |
5.94 |
6.21 (*) |
6.14 (*) |
|
ממוצע פוטנציאל חמצון-חיזור (Eh) (mV) |
-115 |
-137 (*) |
-149 (**) |
|
סה"כ חש"נ (mM) |
85.3 |
95.3 (*) |
99.4 (*) |
|
ח' אצטית (mM) |
53.2 |
60.8 (*) |
59.1 (*) |
|
ח' פרופיונית (mM) |
18.0 |
20.0 |
25.8 (*) |
|
ח' לאקטית (mM) |
16.5 |
12.2 (*) |
5.4 (**) |
|
נעכלות לכאורה חומר אורגני (%) |
62.2 |
61.7 |
66.6 (*) |
|
נעכלות NDF (%) |
29.6 |
34.3 (*) |
41.6 (**) |
|
נעכלות ADF (%) |
18.1 |
24.4 (*) |
32.3 (**) |
(*) = השפעה מובהקת
(תורגם ע"י אוריאל כהן, "פרמיקס" אמבר)
.png)
חזון אמבר.jpg){kind=logo}
